כינים - זבנג וגמרנו

למי מאיתנו שיש ילדים יודע איזה סיוט זה הכינים.

זה מתחיל ממש בגיל צעיר ולא נגמר לעולם. מטפלים, מסרקים שולחים לגן ולביס ראש נקי והם חוזרים תמיד חוזרים מחדש. עם יד על הלב, אלו לא רק הכינים שקופצות מראש לראש אשמות, גם אנחנו אשמים. אשמים שלא הצלחנו להוציא את כל הכינים והביצים מהראש. 

יש את הילדים שיש להם באמת 2,3 כינים ויש את אלה שהספירה היא במאות. אצל הילדים שלי זה במאות. כל סרוק אני מוצאת איזה 400. זה לא נגמר, אי אפשר לחסל את זה, אלו יצורים קטנים ממזרים ומתרבים, שפשוט מאוהבים עד כלות בילדים המתוקים שלי.

לנקות את הראש זו עבודה בפני עצמה, שמים חומר, מחכים, חופפים, מסרקים, מחליפים סדינים, מרתיחים את כל המברשות ומסרקים ורק אז אפשר ללכת לישון. למי יש כח לזה כל ערב או פעם בשבוע לנצח נצחים? 

פעם בכמה חודשים הייאוש משתלט עלי ואני מרגישה שזהו הגענו לנקודת העל חזור, שבחיים, בחיים ב ח י י ם!! אני לא אתשלט על זה. בחיים! ואז אני הולכת למספרת כינים. לא יודעת אם באמת קוראים לזה ככה, אבל ככה אנחנו קוראים למקום הזה אצלנו בבית. שם במשך שעה אשה מיוחדת וסבלנית מסרקת באמת כל שערה ושערה ומוציאה את כל הכינים אבל באמת את כולם. אחרי טיפול כזה אני יוצאת לחופש של לפחות חצי שנה מהפעילות הסיזיפית של סרוק הכינים. אבל כמובן שהן תמיד חוזרות.

למה כותבת על זה, כי ככה הרבה פעמים הרגשתי עם כסף. מתאמצת, חוסכת, מודעת, ממש משתדלת, טיפה מרפה ושוב חוזר המינוס, שוב צריך טיפול אבל לא הכרתי את מספרת הכינים לכסף, לא הכרתי טיפול עומק סבלני לבעיה הזו. הפתרון המיידי היה או לקחת קצת מאיזה חסכון, או לקחת הלוואה. קטנה, לא משהו מאיים, מה כבר יקרה אם אקח 10,000 ש"ח? מה יקרה אם אקח מהחסכון שלי 4000 ש"ח, זה כלום, זה בקטנה. 

יום אחד הבנתי שזהו, שאי אפשר יותר, שהגעתי כמו עם הכינים, לנקודת העל חזור, ואני לא רק זקוקה למספרה כזו של טיפול חד פעמי. אני זקוקה להתמדה, לסרק ערב ערב, ללמוד להתעסק עם הכסף יום יום. לא רק כשכבר זה בלתי אפשרי. לטפל בו, כאילו היה בני. לטפל, ללטף, לטפח ולאהוב אותו. להפסיק לתת לו לברוח לי מהידיים.

להתחיל מפעולה חזקה ואגרסיבית כמו במספרת הכינים. ואז פשוט להתמיד, יום יום. לסרק ולסרק ולאהוב את זה. גם כשזה מעצבן. כי זה הילד שלי. מעכשיו.