בוקר טוב שנת 2034. מרגש לפתוח איתך את השנה.
זו השנה הראשונה שאני לא חייבת ללכת לעבודה. ממש לא חייבת. אני אלך, כי אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אני כבר לא צריכה להתפרנס. לא אני ולא בעלי. אנחנו בני 60, זה לא משהו מיוחד, הרבה אנשים מפסיקים לעבוד בגיל הזה, יוצאים לפנסיה, אבל האמת שכשהיינו בני 50 נפל לנו האסימון ביג טיים, הבנו שבגיל 60 אין מצב שנוכל להפסיק לעבוד. שנצטרך לעבוד עד הקבר, או גרוע מזה נמות בעוני נורא.
בכל עשור נפלו לי תובנות אחרות, שנות השלושים אופיינו בהקמת משפחה, הריונות וגידול ילדים, שנות הארבעים היו שייכות להתפתחות האישית והפיזית שלי, שיניתי את התזונה כמה וכמה פעמים, שיניתי עבודה, מקצוע והתפתחתי ברבדים שונים,
אבל זו של גיל 50 בנוגע לכספים שלנו הייתה הכואבת והמייאשת מכולם.
איך זה יכול להיות שאנחנו, שני אנשים משכילים, חרוצים, עובדים כל החיים נמצאים ברגע הזה עם מינוס בבנק, הלוואה שלא נגמרת, פנסיה זעומה (שלי לפחות, שלו יותר נורמלית), וכסף שנגמר כל חודש לפני שהוא נכנס. והכואב מכל זו התחושה הכפולה שמצד אחד אנחנו לבד, לכולם מסביב יש כסף. לא מליונרים, אבל נראה שכולם מסתדרים, שכולם חוסכים, מרוויחים, נהנים, מבזבזים, לכולם יש. ורק לנו אין. והתחושה השניה הייתה מול הילדים - שהם נורא רוצים כל מיני דברים, ואין לנו לתת להם. שהם מרגישים עניים. למרות שהיינו מאוד רחוקים מאוד מהמושג עוני. היתה לנו דירת מגורים במיקום לא רע בכלל במרכז הארץ, היה אוכל, בגדים, מורים פרטיים כשצריך, ואפילו איזה חופשה פעם ב... עוני זה לא. אבל כן היה קשה לתת/לרכוש/לצרוך את מה שהם היו רוצים, קשה היה להתחרות בסביבה, כל כמה שאנחנו מנסים לנטרל אותה.
מידי פעם עלתה המחשבה לצאת מהמרכז, לזוז אפילו קצת, לערי פריפריה מרכזיות כמו כפר סבא/ פתח תקווה, ומה רע בגליל באיזה קיבוץ? אולי זה היה הגיוני, ואפילו מקצר לנו תהליכים, אבל עולם הצריכה המודרני קיים גם בגליל, תאמינו לי, בדקתי, וגם בדרום, בדקתי. הוא פשוט מתבטא אחרת. ובראיה לאחור אני חייבת להודות, שזה שינויי שפשוט לא היינו מסוגלים לעשות. הוא הצריך כל כך הרבה התארגנות, לוגיסטיקה, שינויים אדירים ותיווך לילדים, שלא הצלחנו להביא את עצמנו לעשות את זה.
אז נשארנו באותה דירה, אותה שכונה, ופעלנו בכל המישיורים האחרים שיכולנו,
והיום ינואר 2035, גאה לספר שהשינויי הצליח! והחולה לא מת, הוא הצליח ביג טיים.
יש לנו היום מספר דירות בבעלותנו, יש לנו את כספי הפנסיה שחסכנו, ויש לנו השקעות בשוק ההון, וקצת בדברים אחרים, יש לנו נכסים דיגיטלים ותכלס כמו שאמרתי בתחילת דבריי, זה לקח לנו עשור וקצת, אבל הצלחנו לצאת מהבור ולהיות במקום פורח ומשגשג.
אני כותבת את הבלוג הזה, כדי שתדעו שזה אפשרי. אני בגיל 50 עשיתי סוויטש בראש והבנתי שאני חייבת, שאין ברירה אחרת. שיניתי המון המון מהרגלי החיים שלי כדי לאפשר את זה. וזה אפשרי.
אני כותבת שתדעו שלא משנה בני כמה אתם, ברור שעדיף להתחיל לשנות בגיל צעיר ככל שניתן, אבל גם אם זה לקח לכם זמן, כמוני, תדעו שזה אפשרי. יש משפט שאני אוהבת ואני משתמשת בו די הרבה "הזמן הכי טוב להתחיל לחסוך, הוא עכשיו" אז תתחילו עכשיו. את מה שהיה אי אפשר לשנות. רק את העתיד. תבנו מהיום את העתיד שלכם, כפי שהייתם רוצים. כפי שאני עשיתי, אי שם בשנת 2024:)
Comments